[וידאו] עדותי בכנסת בועדת הפנים והגנת הסביבה בנושא חשש מקרינה מסוכנת ונזקים לבריאות התלמידים

Posted on

This post is also available in: enEnglish

הדיון התקיים ב-15.11.2018 בועדת הפנים והגנת הסביבה בנושא חשש מקרינה מסוכנת במקרה תיכון אורט חולון.

"אני אתחיל בהצגה קצרה ואז אחבר איך הניסיון שלי קשור אל הסיפור של הילדים באורט חולון.

אז אני עתידנית, אני מומחית להשפעות של טכנולוגיה על קידמה עד היום בבריאות ורפואה; אני מנהלת אקדמית במרכז הבין תחומי ביחידה להכשרת מנהלים בקורס "עתיד הבריאות"; אני עורכת אתר חדשות בינלאומי בתחום של תוחלת הבריאות ואני יועצת למשרד הבריאות ולמכון הייצוא לגבי מגמות בעתיד הבריאות.

עד היום עסקתי בעיקר בהשפעות החיוביות של חדשנות בבריאות לרפואה, ובשנה האחרונה, באופן אישי ומאוד כואב, נחשפתי להשפעות המאוד מאוד מסוכנות.

לפני כשנה הבריאות שלי התחילה מאוד מאוד להתדרדר, והתחילו להופיע אצלי תסמינים כמו שתיארה כאן סימי וכמו שמתארים הרבה מאוד מהילדים שחשופים באורט חולון: כאבי ראש, קשיים בשינה, צלצולים וכאב באוזניים, עייפות כרונית, בחילות וסחרחורות. התחילו להיות לי בעיות זיכרון וקושי להחזיק מחשבה בצורה ברורה, דלקתיות, קשיים בנשימה והרשימה הולכת ומתארכת.

כשאנחנו מסתכלים "צ'ק צ'ק צ'ק צ'ק", אלה התסמינים של אנשים שנפגעים מקרינה, מדווחים עליהם, והתסמינים שאתם דיברתם עליהם. אצלי התסמינים היום הם ברמה כזו שאני צריכה להיות חשופה לקרינה ברמות הרבה יותר נמוכות מאלו שחשופים הילדים באורט חולון, והם מופיעים אצלי.

אני הגעתי ממש למצב של קריסה, אני הגעתי למצב שהכאבים שלי הם כל כך חזקים, שאני לא מסוגלת להחזיק את היד לבת שלי בת ה-4 כשאני לוקחת אותה לגן.

הבן שלי עושה שיעורי בית כשאני הייתי בקריסה, הוא שואל אותי חמש כפול חמש ואני רואה את המוח שלי עובד ב"סלואו מושן" כדי להפיק את התוצאה.

עכשיו, הייתה לי גישה לרפואה הכי טובה שאפשר להגיע אליה בישראל. אני לרגע צוחקת כמו שאנחנו אומרים, לי היה רופא שאומרים "הוא המומחה מספר אחת בעולם" ואחד הכי טובים בארץ, ואף אחד לא ידע מה יש לי, מעבר לזה שהיו לי אוסף מאוד גדול של תסמינים.

בסופו של דבר, הרגישות שלי לקרינה אלקטרומגנטית הפכה להיות כל כך גבוהה, שבמגע עם חשמל, עם מתג חשמלי, היה עולה לי כאב ביד, וכך סוף סוף אובחנתי. מהרגע שאובחנתי, הייתה לי את הפריווילגיה לייצר לעצמי בית נקי מקרינה- סלולר, ווייפיי ובלוטות', במרכז העיר.

אני כבר ארבעה חודשים כמעט סגורה בבית חוץ מלקחת את הילדים, כדי להחלים, וחוץ מלצאת לאירועים כמו היום, שמאוד מאוד חשוב לי לספר את הסיפור.

הרופא המטפל שלי מסתכל על ההחלמה שלי ממצב של קריסה ותסמינים יומיומיים, כאלה שכמובן פגעו ביכולת שלי לעבוד או לתפקד באופן כללי, ומהרגע שאני הפסקתי את החשיפה לקרינה בלתי מייננת (ברמות הרבה יותר נמוכות מאלו שחשופים אליהם הילדים), הבריאות שלי פשוט השתפרה פלאים וסימפטום אחרי סימפטום זה עבר.

עכשיו, מה שחשוב לי להגיד כאן בהקשר הזה וממש לפנות אליכם- חזית המדע והטכנולוגיה זו ההכשרה שלי בעשרים השנים האחרונות. זה הלחם והחמאה שלי, ואני מקבלת הכשרות חוזרות בנושא הזה במקומות הכי מתקדמים שיש היום בעולם במרכז המחקר בנאס"א, וכשאני הלכתי לחקור את הדבר הזה, שאלתי-איך יכול להיות שאנחנו לא יודעים שקרינה ברמות האלו גורמת נזק? וכשהתחלתי לחקור, הבנתי שאנחנו בעצם כן יודעים.

המדע העדכני והאיכותי והבלתי תלוי, הוכיח כבר מזמן את ההשפעות הביולוגיות השליליות שיש לקרינה בלתי מייננת ברמות נמוכות מהתקנים. התקנים בארץ ובעולם הם לא רלוונטיים, הם לא מגנים, ועוד ועוד ילדים ילכו ויפגעו.

אבל יש מקומות בעולם- ואנחנו יכולים להיות מהמדינות האלה, כמו בצרפת, שכבר מתחילים להכיר בנזקים האלה, ויש חוק שאסור ווייפיי בגנים מתחת לגיל שלוש. למשל, בשבדיה ובקנדה רגישות לקרינה היא מוכרת כנכות לאובדן כושר עבודה. במומבאיי שבהודו, יש חוק ש(קריאה לסיום מהקהל) אז אני קופצת ואומרת- מה שקורה כאן היום, וזה חשוב שנבין את זה, זו ההיסטוריה חוזרת על עצמה בכרוניקה ידועה מראש, של מזהם שהמדע כבר מזמן הוכיח מעל לכל ספק שיש לו השפעות ביולוגיות קשות, והיינו שם עם סיגריות, היינו שם עם אסבסט ועשינו את השינוי! עשינו את השינוי, אבל זה קרה אחרי שעברו יותר מדי שנים, ואין סיבה שעוד ילדים יפגעו, כמו איתי, וכמו 1500 ילדים שנחשפים כל יום לקרינה כל כך גבוהה בחולון, ואני ממש פונה אליכם!

תקבלו את ההחלטה האחראית כאן ותסירו את האנטנה כדי לאפשר לילדים בבית הספר הזה להתחיל להחלים ושאחרים לא יפגעו. תודה."