רגישות יתר לקרינה אלקטרומגנטית- הרצאה באפוק טיימס

Posted on

שינויים קטנים ביומיום (בוידאו ב- 20:08)עושים הבדל גדול ואני מקווה שהטיפים יעזרו לכם ולילדים להגן על הבריאות בלי לרדת מהגריד. שנה אחורה ביקשתי, התחננתי, בדמעות וקול רועד, לזכות לאבחנה, גרועה ככול שתהיה, אבל כזו שתאפשר לי לצאת למסע החלמה.האמת היתה מאוד לא נוחה אבל את המשאלה של גיל 40 – ואת בריאותי בחזרה – קיבלתי. וכול בוקר מאז אני בהודיה עמוקה על זה שישנתי וקמתי בלי כאבים.ב-41 שנותי (ותודה ענקית חברים על הברכות הרבות והחמות), אין שנה בה למדתי ושיניתי את דעותיי יותר. ההתפכחות הכואבת הזו יכולה היתה להמנע. ובהרצאה הזו אני חולקת את סימני האזהרה ואיך להגן על הילדים במרוץ החיים המודרנים.היום חל היום הבינלאומי לרגישות לקרינה (קרינה אלקטרומגנטית בלתי מייננת מסלולרי וויפי רשת החשמל ומכשירי חשמל) – תופעה שהופכת יותר שכיחה ופוגעת בכל גיל. ארחתי הבוקר סיור בביתי לאנשים שמעוניינים לצמצם קרינה בבית ולמדתי כמה האתגר גדול עם מתבגרים. חלקם כבר סובלים מנימול וכאבים בכפות הידיים, בעיות שינה וכאבי ראש מנזקי הקרינה אך אינם מסוגלים לעמוד בצורך החברתי להיות מחובר. בסיור השני בביתי ב-17:30 היום אתמקד בטיפים וטריקים קטנים שעובדים עם ילדים ומתבגרים.

Posted by Maya Elhalal on Sunday, June 16, 2019

אנחנו חיים חיים הרבה יותר ארוכים אבל מה שמצער זה שנראה שאת התוספת שהוספנו,

הוספנו בסוף..הארכנו את החלק של הזקנה ולפעמים של החולי

וסוג החדשנות שאני מתעניינת בה היא החדשנות שבה נוסיף את השנים באמצע, את השנים הבריאות

סוג החדשנות שתעזור לנו לרקוד בגיל מאה זומבה

כמו זה, זה פשוט קליפ נהדר בעיניי

זה מה שאני רוצה ויש דברים שאנחנו כולנו יודעים מה צריך לעשות כדי להגיע לשם

לאכול מעט, לזוז הרבה, לישון טוב, למזער סטרס, ואני משתדלת לעשות את כל הדברים האלה.

ואנשים שעוסקים ב healthspan hacking , בלעשות אופטימיזציה לחיים שלהם, לאריכות חיים בריאה מוסיפים דברים כמו אמבטיות קרח, צומות, ומגדלים את האוכל בגידולים אורגניים אורבניים

והמטרה של זה היא להגיע אל החדשנות שתגיע עוד 10, 20 שנה ותאפשר לנו לחיות חיים הרבה יותר ארוכים במצב טוב.

אבל מה שגיליתי לפני שנה וחצי זה שיש משהו גורם לנו להזדקן ולחלות, מוקדם משצריך ושאנחנו מתעלמים ממנו לחלוטין. ובשנה הזאת גם למדתי מונח במערכת הבריאות שנקרא "תלונות לא ספציפיות".

ואני רוצה לספר לכם בקצרה מה עברתי.

התחילו להופיע לי כאבים חדשים, בהתחלה קטנים, סוג של כאבים בכפות הידיים, תחושה של נימול או עקצוץ ואיזה כאב ראש עמום ועם הזמן הכאבים האלו הלכו והתגברו, התחיל להיות לי מתח בשרירים שאני לא יכולה לשחרר, התחילה להיות לי דלקתיות בכל המפרקים בגוף, תחושה שעמוד השדרה שלי הולך ומתאבן. התנועה שלי מאוד הוגבלה, באיזשהו שלב הלכתי לאורטופד שלא מצא מה הבעיה והוא הפנה אותי לראומטולוג מומחה שבדק ואמר שזו בסבירות גבוהה מחלה שנקראת ספונדילארטרופאטי, אמרתי זה נשמע נורא, מה זה אומר? הוא אמר לי שזו מחלה אוטואימונית דלקתית שתוקפת את המפרקים, אנחנו לא יודעים לרפא את זה אבל אנחנו נעזור לך לנהל את ההתקפים בכדורים וגם לנהל את הכאב.

את התמונה הזאת אני צילמתי בשפל של הכאבים שהדרך היחידה בה עוד יכולתי לעבוד היא שאני טובלת את הידיים בדלי של קרח מנגבת מהר ומניחה אותן על משטח של קרח כדי לא להרגיש ושרק האצבעות תגענה במקלדת.

ואני תיעדתי את כל התסמינים שהיו לי ומחלה אוטואימונית דלקתית לא התיישבה עם שאר הדברים שהיו. היו לי תחושה של עקצוצים בעור, בעפעפיים, ובשפתיים. הייתה לי תחושה של חום בפנים וסומק, ואודם, היו לי כאבים ראש נוראיים שהלכו והתעצמו ותחושה של לחץ וקוצר נשימה ובאוזן ימין היה לי פשוט כאב שלא הפסיק.

הלכתי באיזשהו שלב לנוירולוג שאמר את בלחץ תנסי להירגע. משם הלכתי למומחה אף אוזן גרון שאמרה זה לא בושה ללכת לפסיכיאטר ואני מסכימה רק שזה לא היה המקרה. ודי הבנתי שהרופאים פשוט לא יודעים באמת מה יש לי ואני אצטרך להיות הcase manager של עצמי עד שאני אגלה.

כמה ימים אחרי שהתמונה עם הקרח צולמה, אחרי עוד לילה של חוסר שינה מכאבים, אני מתעוררת ואני באה להדליק את האור, אני נוגעת במתג ואני מרגישה שהכאב מתעצם בכפות הידיים, ואני חושבת שזה מוזר, ואני הולכת ומסובבת דימר ואני באמת מרגישה שהכאב מתעצם, ואני נוגעת במטען של החשמל של המחשב ובמסך המגע וזו הפעם הראשונה שהצלחתי לשייך את הכאב לחשמל. וזה הזכיר לי בדיחה של הילדים שהם אומרים

אחד בא לרופא ואומר לו דוקטור כואב לי פה פה ופה

מה אתה חושב שזה יכול להיות? הוא אומר לו האצבע שלך שבורה.

והלכתי לחפש בגוגל, אמרתי אני אחפש אלרגיה לחשמל, לא הכרתי שום דבר שקשור לזה.

ואחרי כמה לינקים הגעתי לתופעה שנקראת רגישות יתר לקרינה אלקטרומגנטית (electromagnetic hyper sensitivity או EHS) ונפלתי על דף כזה שהדפסתי אותו והתחלתי להקיף בעיגול ולסמן.

וכתוב זה מצב פיזיולוגי שבו בחשיפה לשדות אלקטרומגנטיים וחשמליים יש התפרצות של תופעות נוירולוגיות ואימונולוגיות. ואני מסמנת את כל הדברים שהיו לי וזו הפעם הראשונה שיש איזשהו היגיון  למה יש לי.

וזה היה החיפוש הבא, מה זה שדות אלקטרומגנטיים וחשמליים, ואיפה הם נמצאים ואת החלק פה בכתום בצד ימין הכרתי. זו קרינה מיננת כמו אקסריי ואת האופנים שבהם היא עושה אפקט ביולוגי מסרטן כבר הכרנו. בעבר היו מצלמים את הרגליים כדי לראות אם הנעל מתאימה, הבנו שזה מסרטן, ושאפשר פשוט להרגיש או להתכופף ולגעת.

אבל כל החלק שבצד שמאל, הכחול- מאוד מאוד הפתיע אותי. כל אותם מכשירים חשמליים שנמצאים סביבנו כל הזמן, בבית, והיו לי הרבה מאוד שאלות.

רק אני רגישה לקרינה וכולם מסתדרים? למה עכשיו?

ואלון- אתה דיברת על המתנה שקיבלת לגיל 40, זאת לא המתנה שאני רציתי לגיל 40 ..

ואם זה כ"כ מזיק לבריאות אז איך אנחנו לא יודעים מזה? ואם זה באמת מזיק לי לבריאות אז מה אני יכולה לעשות? מה, אני אקח 3 ילדים מרמת השרון ואעבור לאן? מדבר? זאת אומרת זה לא משהו שחשבתי שאני יכולה לעשות, וגם אבא שלהם גר במרכז ועובד במרכז

ומה עם הקריירה שלי? כל מה שעשיתי עד היום דיבר על חדשנות טכנולוגית והאינטרנט של כל הדברים ואני חסידה של רפואה דיגיטלית. אבל זו הפעם הראשונה שהיה כיוון והחלטתי שאני חייבת לבדוק אותו.

מהר מאוד התברר לי שאני צריכה לעבור דירה וזו הייתה המפה של הרדיוס שמשאיר את הילדים בבית הספר, וזו הייתה המפה עם אנטנות סלולריות פעילות וכאלה שהולכות להיבנות כדי שאני לא אצטרך לעבור מאוד בקרוב. ראיתי עשרות בתים.

כולם עם קרינה סביבתית גבוהה מידי למצב שלי, עד שלבסוף, מצאתי בית קטן ישן חבוי בסמטה שאין בו קרינה סביבתית, ושמתי שלט 'עבור למצב טיסה'.

חיפשתי מי מבין בארץ בנושא הזה והגעתי לעמיר.  עמיר בן לחשמלאי שמגיל 14 היה עוזר לאבא שלו בכל מיני עבודות, בהמשך היה מהנדס בהייטק, וחטף רגישות מאוד גבוהה לקרינה לפני כבר כמה שנים ומכיר את כל העולם הזה והוא עשה לי קורס מזורז במדי קרינה וקרינה אלקטרומגנטית ובמשך השבועות הבאים פשוט בבית, עם ספרים, צללתי להבין את העולם הזה ואיך אני מייצרת לי ולילדים מפלט מקרינה במרכז העיר.

ולמדתי שהקרינה הזו היא סביבנו מכל מכשיר חשמלי, מכל מכשיר שיש לו תקשורת אלחוטית, מרשת החשמל ומהרשת הביתית, והמטרה שלי הייתה לנסות להבין איך לא יורדים מהגריד וחיים עם זה בשלום.

חדר חדר, תדר תדר, התחלתי להתאים את הבית לרגישות יתר לקרינה אלקטרומגנטית. וכמובן שכיביתי לחלוטין את הואייפיי והתחלתי לחבר בכבלים כל מסך שהיה בבית.

 אז חיברתי את המחשב בחיבור חוטי לרשת, והיה לי מקלדת חוטית ועכבר חוטי ומצלמה חוטית ורמקולים חוטיים, ושום דבר לא היה אלחוטי יותר. בלי בלוטוס או שום צורה של תקשורת אלחוטית. נפרדתי מהטלפון האלחוטי שהסתבר לי שהוא לא פחות גרוע מבחינת קרינה מטלפונים ניידים, והנורות המזהמות הלכו וכמובן שעברתי לטלפון חוטי וכך במשך שבועות עשיתי אלקטרו-פאנג שווי לכל הבית.

זה היה יום מיוחד שבו מצאתי את הדרך לחבר את האייפד של הילדים לרשת באמצעות כבל, ושוב היה להם יוטיוב וחזרתי להיות ברשימת האנשים האהובים על הילדים שלי.

אני שמתי לעצמי למטרה להוריד את הקרינה מתחת לרמות שבהם נצפו במחקרים השפעות ביולוגיות שליליות. כאן בלמעלה מ6 זה כשהואייפיי היה פתוח, והצלחתי להוריד את הבית ל0.0008, שהשפעות ביולוגיות נצפות החל מ 0.03.

בסופו של דבר, הצלחתי להגיע למצב שחדר השינה שלי הוא האופטימלי האפשרי, והתחלתי להחלים.

כל יום שהייתי בבית התחלתי להרגיש יותר טוב, בסימפטומים אחד אחד התחילו לעבור, וכל יום ישנתי קצת יותר, ואלון- אתה דיברת הרבה על אנשים שצועקים על הילדים שלהם, כשאני הייתי בכאב כרוני אני הייתי הבנאדם הזה. אני נבחתי על הילדים שלי על כלום בלי שום יכולת לשלוט בזה, העצבים שלי היו כ"כ חשופים.

באיזשהו שלב, התחלתי להרגיש יותר טוב בבית והגיע הזמן ללמוד איך יוצאים מהבית. שאלתי את עמיר תגיד אז מה אנשים כמונו לובשים כשאנחנו יוצאים מהבית? והוא אמר לי יש בגדים מיוחדים עם סיבי כסף שחוסמים 90% מהקרינה האלקטרומגנטית וגלי רדיו.

הוא הראה לי את זה ומה שאני ראיתי זה זה. ואמרתי אפשר את הבדים במקום את הבגדים? הייתה לי רשת, היה לי מעין פונצ'ו רשת שהיו רק סיבי הכסף לקיץ, והיה לי מעיל כזה שתפרתי מיוחד מהסנטר ועד הקרסוליים כדי להגן בחורף, ותפרתי איזה מין משהו כמו "סקנד סקין" שאוכל ללבוש אותו מתחת לבגדים ולא יראו, והייתי מוגנת. הייתי מוגנת בבית והייתי מוגנת בחוץ. והשתקמתי לחלוטין מהקריסה שבה הייתי. ולא לקחתי שום דבר מהכדורים של התרופות הכרוניות לדלקתיות שהציעו לי, ועוד יותר מזה- עברו לי דברים שהיו כאלה קטנים ומציקים של שנים, איזה כאב בכתף, עייפות, שבכלל לא חשבתי שקשורים לקרינה.

בשלב הזה, כבר יכולתי לעבוד על המחשב, ואז רציתי להתחיל לענות לעצמי על כל השאלות. מה, אני? שכל החיים אני משקיעה בלשפר את מערכת החיסון? אני בשם מערכת החיסון נעלבת, אחרי כל המיצים של שורש כורכום וקייל קלוי, איך זה יכול להיות? וגיליתי שזה לא רק אני.

ובעצם המספר של הרגישים לקרינה בעולם הולך ועולה. זו עיר במערב וירג'יניה שאליה נפלטים אנשים שכבר לא יכולים לחיות בקרינה אלקטרומגנטית. והכרתי הרבה מאוד אנשים בארץ, והבנתי שזה כמו מנת יתר, או זה כמו 'הקש ששבר את גב הגמל' של חשיפת יתר לקרינה שפתאום מעבירה אותנו למצב של רגישות יתר ושזה מצב שקורה לעוד ועוד אנשים. בגלל שאנחנו יודעים כ"כ מעט על התופעה הזאת היום אז אנחנו לא יודעים לזהות מי יהיו האנשים שלהם זה יקרה ולאבחן את זה מוקדם, וזה מאוד מאוד דומה לעישון. זו לא הסיגריה הראשונה שהורגת אותך, ויש אנשים שיעשנו ויקבלו סרטן ריאות לפני אחרים.

התחלתי לדבר עם אנשים על התופעה הזאת, והם אמרו לי, מיה יש תקנים. ויש לכל המכשירים האלה יש תקנים וזה לא יכול להיות שהתקן לא מגן. ואמרתי, מי האוטוריטה הגבוהה ביותר לענות על השאלה הזאת? והיא באמת נשאלה את השאלה הזאת ואני רוצה להפנות אתכם לרגע לדברים של פרופ' סיגל סדצקי שהיא מנהלת היחידה של לאפידמיולוגיה של סרטן וקרינה.

(הסרטון)

התקן שקיים היום בנושא של קרינה בלתי מייננת הוא לא מתייחס בעצם לכל אותן מחלות כרוניות שעליהם אנחנו מדברים כמו למשל סרטן, התקן הזה הוא תקן שמתייחס להשפעות תרמיות. להשפעות של חימום. ולכן לתקן שקיים היום אין שום קשר להשפעות הבריאותיות שמהן אני פוחדת.

-סוף סרטון-

אז הלכתי לבדוק מה היא התכוונה לגבי השפעות תרמיות. ולמדתי שהתקן נקבע ב1993, שרק לעשרה אחוז מהאוכלוסייה היו טלפונים, והוא בא למדוד כמה המוח מתחמם בשיחה של עד 6 דק'.

כי מי עושה שיחות יותר ארוכות כאלה בטלפון הנייד? וזה מטורף, זה כמו להגיד שהתקן של סיגריות צריך להיות שב'שכטה' הראשונה אתה לא מרגיש חום באצבעות או בשפתיים.

ובהמשך רציתי להבין על איזה מחלות, על איזה השפעות היא מדברת שמהן היא חוששת שהתקן שמגן רק מפני אפקט חימום לא מגן? ויש גוף אדיר של מחקרים שמראה באיזה אופן קרינה, חשיפה כרונית, שזה הסטנדרט היום, לקרינה בלתי מיננת פשוט הולכת ומתיש את מערכת החיסון ויוצר שברים בDNA וייצור מוגבר של הורמוני סטרס, ופוגע בתפקוד המוחי, ופוגע בשכבת המיילין שמגנה על העצבים ובגלל זה התחושה של עצבים כ"כ חשופים, ופוגע בפוריות בגברים..

וחשבתי איך זה יכול להיות? ומה עושים לגבי זה?

ובהמשך התפרסם מחקר שהראה בעכברים שאם לוקחים עכברים וחולדות וחושפים אותם לכמות הקרינה שאנחנו נחשפים אליה ביום יום מטלפונים, הם מפתחים סרטן. וזו הייתה הפעם הראשונה שאמרו הוכחה ודאית. וגם סיגל התייחסה לזה.

-סרטון-

אם באמת התלבטנו והיו דעות לכאן והיו דעות לכאן, אני חושבת שאנחנו נמצאים היום בהנחת עבודה שאכן הטלפונים הסלולריים יודעים לסרטן

-סוף סרטון-

  זה הזכיר לי חומר אחר שבעבר היה ויכוח לגביו האם הוא מסרטן או לא, ואת הסרט הזה thank you for smoking שזה סצנת הסיום שלו שבה אותו דובר של חברות הטבק סיים את עבודתו בחברות הטבק כי הייתה הכרה בנזקי העישון ועבר אל הלקוח הבא שלו- תעשיית הסלולר.

ופה הוא יושב עם פורום החברות הסלולרי ואומר להם בפגישה קטנה ביניהם- תגידו בכנות, המוצר שלכם פוגע בבריאות?

(סרטון)

ודברים מתחילים להשתנות. עיתונות חוקרת אמיצה כמו זו שעושה רוני קובן וכמו שעושה האפוק טיימס, והם מובילים ביציאה שלהם נגד דור 5.

יש דברים שיקרו בתחום הזה באמצעות ארגון הבריאות העולמי שכבר הכיר בקריהנ בלתי מייננת כמסרטן אפשרי בבני אדם, וההגדרה הזאת תעלה בשנים הקרובות, ללא ספק. לפי המחקרים שאנחנו רואים. ויש דברים שיקרו ברמת המדינה, אבל אייל דיבר על שינויים קטנים שכל אחד יכול לעשות, קטנים קטנים, לא לרדת מהגריד, שכל אחד יכול לעשות לעצמו, ואני רוצה להציע לכם כמה דברים שאני למדתי שאם הייתי יודעת אז את מה שאני יודעת היום והייתי עושה את הדברים האלה,

לא הייתי מגיעה למצב של רגישות יתר לקרינה.

ויש כלל שמנחה בדבר הזה והוא לצמצם את החשיפה ולהגדיל את המרחק מהמקור. והדרכים לעשות את זה הם להרחיק את הטלפון מהראש על ידי שימוש באוזנייה, להוציא אותו מחדר השינה בלילה, לחבר את עמדת העבודה שעובדים בה רוב הזמן בחיבור חוטי, ובשלושים וחמישה שקלים לקנות שעון שבת שסוגר את הואייפיי מ12 בלילה ועד 6 בבוקר- תעשו את זה פעם אחת ואפילו לא תדעו שזה קרה עד שתקומו בבוקר.

אני רוצה רק לסיים במשהו שקרה ממש בימים האחרונים ואני חושבת שהוא עשוי להיות מאוד מאוד משמעותי במאבק הזה.

זה אסף.

אסף בן 8, גר שעה מכאן דרומה. בחודשים האחרונים הוא התחיל להתלונן על אוסף של כאבים לא ספציפיים. כאבים שהיה מאוד קשה להסביר בכל מיני מקומות והוא גם התחיל לפתח כל מיני התנהגויות לא אופייניות לו. הוא היה בורח ממקומות מסוימים ומתחבא במקומות אחרים. הבריאות שלו כ"כ התדרדרה, שהוא הגיע למצב של קריסה, הוא נלקח למרפאת כאב, והרופאה אמרה לו- איפה כואב לך? הוא התקשה להסביר והיא אמרה לו בוא תצייר, תצייר איפה כואב לך.

ואסף לא צייר את הגוף ומקומות בגוף, הוא צייר מפה. הוא צייר מקומות גיאוגרפיים, הוא צייר את בית הספר ואת המשרד של אמא, ואת הבית, ובתוך כל אחד מהם, הוא צייר איפה כואב יותר ואיפה כואב פחות. ובבדיקה הסתבר שהמקומות שבהם הכי כאב לו זה היה המקומות מול האנטנה מול בית הספר, ליד הואייפיי, והמקומות שהוא ברח אליהם היו הממ"ד והמקומות שבהם לא הייתה קרינה.

הוא עבר דיאטת קרינה קיצונית דומה לזו שאני עברתי, והוא החלים כמעט מכל הסימפטומים אבל הוא בעצם כלוא היום בבית בגלל שהוא לא יכול לצאת ולהיות בסביבה הרגילה שלו.

אבל הרופא המטפל שלו כ"כ נדהם מהשיפור בסימפטומים, הרופא שלו כתב לי את ההודעה הזאת היום והוא פועל להכרה ברגישות יתר לקרינה במסגרת קופת החולים כדי שיהיה קוד וכדי שאם בעתיד אנשים יבואו ויתלוננו על 'תלונות לא ספציפיות' שהם אוסף שהוא כ"כ אופייני לנפגע קרינה בלתי מייננת שהם יזכו לטיפול הראוי.

תודה רבה.